רשלנות רפואית בניתוחים

  • הליך הניתוח מורכב מאוד ומצריך מן הרופא רמת מקצועיות גבוהה, סנכרון מלא מול הצוות המקצועי (אחיות, רופא מרדים וכו'), שימוש במכשור תקין ושליטה מלאה בעברו הבריאותי של החולה ומצבו הנוכחי. חובתו של הרופא כלפי המנותח, נפרסת על פני תקופה ממושכת, החל מאבחון המחלה ומתן מידע מלא ומפורט למטופל באשר למחלתו והטיפול הצפוי לו, וכלה במעקב צמוד על החלמת ושיקום החולה.

    אבחון לקוי של הטיפול הנדרש, ביצוע הניתוח בסטנדרט מקצועי נמוך מן המצופה (זיהומים חמורים, השארת גוף זר בגוף המנותח, ניהול ניתוח כושל, עיכוב במועד הטיפול ועוד), התרשלות בהכנה לניתוח או מעקב לקוי אחר החלמת החולה לאחר הניתוח עלולים להקים עילה לתביעת הרופא בגין רשלנות רפואית.

    כיצד נמדדת רשלנות הרופא?
    בית המשפט מגדיר את רשלנות הרופא בהתאם לסטנדרט "הרופא הסביר" לפיו מוגדרת ההתנהגות המצופה מרופא סביר, רמת המקצועיות לה הוא נדרש בנסיבות האירוע הספציפי ומידת הזהירות שעליו לנקוט בה במהלך הניתוח.

    חשוב לציין, שלמעט כירורגיה זעירה, כל ניתוח מצריך הסכמה בכתב של המנותח. הרופא מחויב למסור למנותח, טרם ביצוע הניתוח, מידע מלא אודות ההליך הרפואי אותו הוא עומד לעבור לרבות סיכויי הצלחת הניתוח, הסיכונים הכרוכים בו, תופעות הלוואי, תקופת ההתאוששות הצפויה, השלכות לטווח ארוך, אלטרנטיבות רפואיות קיימות וכו' (ראה ערך "הסכמה מדעת").

    במידה ובוצע ניתוח במטופל, מבלי שנתן לכך הסכמה מדעת כנדרש בחוק, נוצרת עילת תביעה מול הרופא בגין רשלנות רפואית והמנותח עשוי לזכות בפיצויים עבור הפגיעה באוטונומיה שלו.

    מהי משמעות החתימה על טופס ההסכמה לביצוע הניתוח?
    במידה וניתנה חתימת המנותח לביצוע ההליך הרפואי, אך הוכח שהעברת האינפורמציה אליו הייתה חלקית, חסרה, תכופה לרגע ביצוע הניתוח או הושגה שלא מתוך הסכמה מדעת, החתימה לעיתים קרובות תראה כחסרת תוקף.

    במידה והסכים המטופל לביצוע ניתוח בחירה (כגון הסרת משקפיים בלייזר, ניתוחים קוסמטיים וכו'), חלה אחריות מוגברת על הרופא והמוסד הרפואי, לחלוק עמו מידע מדויק בנוגע לסיכויי הצלחת הניתוח ולהימנע מפעולות שיווקיות המציגות את הניתוח כפשוט בהרבה משהוא עתיד להיות בפועל.