רשלנות רפואית בעת אירועי לב עשויות להתרחש במספר מקרים. ראשית, ייתכן כי פגם ייפול עוד בשלב מקדמי לניתוח עצמו. למשל, ייתכן כי מצבו של מטופל ידרדר בעקבות השתהות של הצוות הרפואי להפנות לניתוח, על אף תוצאות בדיקות אקו לב או בדיקות דופק אחרות המצביעות על לקוי או מום לב ראשוני. בנוסף, התרשלות בניטור המטופל עשויה להתרחש לאחר אירוע הלב הראשוני, כאשר לעיתים הרופאים מעכבים את ההחלטה להפנות לבדיקות נוספות. אפשרי שעיכוב זה מפתח את המום הראשוני למומים נוספים ומגביר את הנזק. הנזקים האפשריים מאירועי דום לב הם רבים כשהמסוכן שבהם הוא נזק מוחי הגורם לשיתוק.
שנית, ניתוחי לב הם רגישים ובעלי סיכון מיוחד ועל כן ייתכנו מקרים בהם התרשלות הרופא היא בעת הניתוח. התרשלות זו עשויה להביא לפגיעה בשריר הלב או התקף לב. כמו כן, ייתכן כי הרופא התרשל בהפניית המטופל לניתוח אף שאין בו צורך, והסממנים הצביעו על אפשרות לטיפול אלטרנטיבי תרופתי.
לבסוף, אירועים נפוצים נוספים מתרחשים כאשר הייתה שגיאה באבחון מוקדם (או חוסר אבחון לחלוטין) של ליקוי בלב. לדג' ייתכן כי הרופא יעצום עיניו לנוכח וימנע מהפניה לבדיקות נוספות, למרות שהממצאים שלפניו מחייבים זאת. ועוד, חוסר במעקב או טיפול רפואי ראוי שבעקבותו התפתח אירוע לב, עשוי להוות התרשלות. טענות התביעה מתבססות לרוב על העובדה כי אלמלא הרופא היה מתרשל, הנזק היה נמנע.
