חולה המגיע לאבחון מצבו הרפואי סומך באופן מוחלט על הרופא ועל חוות דעתו באשר לטיפול הנחוץ לו. לכן, מתוקף יחסי האמון השוררים בין מטופל לרופא, על הרופא לבצע בדיקה מקיפה ומלאה ולשלוח את המטופל לבדיקות רלוונטיות בכדי להבין את מקור התסמינים המדווחים.
אבחון רפואי חסר או שגוי
במצב בו נעשה אבחון שגוי, חסר או איחור באבחון של הרופא, עשויים להיגרם למטופל נזקים חמורים עקב כך, ואף להוביל למוות. מצבים אלו מהווים סיבה מרכזית ועיקרית להגשת תביעות נגד רופאים בעילת רשלנות רפואית בארץ.
כאשר הרופא אינו מצליח לאבחן את המחלה כראוי, במידה ואינו מעניק תשומת לב ראויה לתלונות החולה או לתסמיניו המובהקים, או במידה ונעשה איחור קריטי במתן האבחון, עשוי הרופא לשאת באחריות בגין רשלנות רפואית.
אבחון מחלות חמורות או מחלות ילדים
משום שילדים מטבעם, מתקשים להגדיר במדויק את התסמינים המאפיינים את מחלתם, על הרופא לנקוט בזהירות יתרה ולשלוח את הילד לבדיקות הרלוונטיות למען הסר ספק באשר למצבו הבריאותי.
בנוסף, כאשר מדובר במחלה חמורה הקשה לאבחון כגון גילוי גידול ממאיר או שפיר, על הרופא לשלוח את המטופל לכלל הבדיקות הרלוונטיות בכדי לחתור לגילוי מוקדם ככל האפשר של המחלה ובכך לשפר את סיכויי ההחלמה של החולה.
איך יודעים האם התקיימה רשלנות רפואית?
במידה ויוכח, שהרופא לא עמד בסטנדרט המקצועי המצופה ממנו, לא היה קשוב דיו לתלונות המטופל ולא נהג כ"רופא סביר" בנסיבות המקרה ובנוסף הוכח קשר סיבתי בין התרשלותו לנזק שנגרם לחולה, קיימת עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית.
