רשלנות רפואית בגין מעקב הריון כושל

• מאת: עו"ד אבי לוטן
  
  בתביעה שהוגשה לאחרונה כנגד מרכז רפואי סורוקה, טוענת כ' התובעת, כי נגרם לה שיתוק מוחי, שהשפיע על התפקוד המוטורי היומיומי של הגפיים, כתוצאה מהתרשלות רפואית שנתרחשה בעת מעקב ההריון של אמה. הטענה המרכזית היא כי הטיפול הכושל מנע גילוי של אי ספיקה שליתית, וכן כי במהלך הלידה הוחלט לעכב את ההחלטה לבצע ניתוח קיסרי.
  
  חוודת דעת מומחה, שמונה ע''י ביהמ''ש, קבע לתובעת שעור נכות כולל של 31.6% ותוספת של 5% נוספים בגין נכות אסטתית.
  
  רצוי להדגיש, כי ההריון נשוא התביעה היה השישי של אם התובעת- בעוד שלושת ההריונות הראשונים עברו הבצלחה, שני הנוספים שבאו לאחר מכן נסתיימו במוות ברחם, ולכן הייתה היולדת במעקב קפדני. ברישום סיכום המחלה הוזכר כי חבל הטבור היה מלופף סביב צווארה של התובעת והיא נכנסה למצב של תשניק קל. כשהייתה בת שנה, נתגלה עיכוב בהתפתחות המוטורית של התינוקת, אך ההורים קישרו זאת לבעיות אורטופדיות. במרוצת השנים טופלה בטיפולים אורטופדיים שונים ואף בגילאים מתקדמים יותר בוצעו ניתוחים אורטופדים בתקווה לשיפור במצבה. עם זאת, העיכוב בהתפתחות והקושי בתפקוד מוטורי נמשך.
  
  ביהמ''ש הכריע כי התובעת לא הוכיחה כי חוותה תשניק חמור בעת לידתה. כמו כן, לא נתקבלה גרסת התובעים כי הניתוח הקיסרי נתבצע תוך זמן בלתי סביר. לא רק זו, אלא שבית המשפט הכריע כי לא קיים קשר סיבתי בין התשניק לבין הנזק הנגרם (שיתוק המוחין), וייתכן כי גם בלעדיו הנזק לא היה נמנע. הכרעה זו מייתרת את שאלת הזמן בהפניה לניתוח הקיסרי היה בזמן סביר או לאו.
  
  אלום, ביהמ''ש ציין שידוע כי הנתבעים נמצאים חבים חובת זהירות אל מול המטופלים בבית החולים. מוקד הדיון התמצה בשאלה האם הופרה חובה זו ואם היא זו שגרמה לנזק. כחלק מחובת הזהירות, על הרופא ליזום- לברר מידע שיעזור לו להחליט על בדיקות נדרשות או דרכי טיפול נבחרות. הידע שמהווה בסיס להחלטה זו חייב להיתמך על ידי הספרות המקצועית בנושא, והנהלים הנהוגים בעולם הרפואה נכון לאותה נקודת זמן. כמו כן, ייתכן כי ביהמ''ש יחייב את הנתבע לפצות מטופל, שניזוק בעקבות חוסר ברישום, וזאת משום שמנע ממנו אפשרות להוכחת התביעה (וזאת אף אם לא חלה התרשלות בטיפול עצמו).
  
  ביהמ''ש קיבל כממצא עובדתי את העובדה כי הנתבעים הכירו את מצבה הרפואי של האם, היינו, ששתי לידות בעברה הסתיימו במותו של העובר. את מסקנותיו שאב מהעובדה כי האם הייתה במעקב רפואי בביה''ח סורוקה, וכן, כיה הנתבעים היו מודעים לחשיבותה של בדיקת האסטריול. חוות דעת המומחה מטעם התביעה הצביעה על כך שאילו היו מתבצעות הבדיקות, הנזק היה עשוי להימנע. בנוסף, ציין כי בדיקות אלו צריכות להתבצע באופן רציף במחצית השניה של ההריון, ואת מכיוון שבדיקה חד פעמית אינה מעלה ממצאים חד משמעיים. מומחה התביעה הסכים גם הוא, בלית ברירה, כי הבדיקה לא התבצעה כנדרש, ועוד, לא בוצעה בדיקה אלטרנטיבית בשם "אמניוסקופיה", שכבר הייתה נהוגה במספר מכונים רפואיים בארץ.
  
  ביהמ''ש הדגיש כי רישום קיים בעבור שתי בדיקות בלבד אותה עברה אם התובעת. לכן, הסיק, שלא נתקיימו בדיקות כפי שנדרש, ובעובדה זו בלבד יש כדי להעביר את נטל ההוכחה על שכמם של הנתבעים.
  
  ההגנה טענה כי לא הוכח קשר בין עובדת אי הספיקה השלייתית של היולדת לבין התוצאה של שיתוק מוחין, וזאת משום שלא היו סממנים נראים לעין, בעת שחרורה של התינוקת מבית החולים. עם זאת, מומחה ההגנה שימש כעד נגד טענה זו וציין שפגיעה מוחית עלולה להיווצר כתוצאה מאי ספיקה, ואף ייתכן כי סממנים יאותרו רק זמן מה לאחר הלידה.
  
  ביהמ''ש המחוזי קיבל את התביעה וחייב את בית החולים בפיצויים.
  
  אך, הסאגה לא תמה, וערעור הוגש ע''י הנתבעים לביהמ''ש העליון, בו הם משיגים הן על אחריותם באופן כללי, והן על גובה הפיצויים. התובעת מנגד, ערערה כי גובה הפיצויים שנפסק לה הוא נמוך מדי.
  
  ביהמ''ש העליון הסכים עם החלטות המחוזי, וזאת מכיוון שהיה ידוע לכל כי האם מצויה בקבוצת סיכון גבוה, עקב נסיונות הלידה הקודמים שלה שעוררה חשש של אי ספיקה שלייתית. ביהמ''ש סבר כי חששות אלו אמורים לבוא לידי ביטוי בצורת הטפול הנבחר (בחריגה מהסטנדרט כלפי מעלה, טיפול בצורה מחמירה).
  
  לכן, נקבע כי פסק הדין יישאר על כנו, בשינוי סכום הפיצויים לטוהת של התובעת, שכן הוכיחה גם קשיי ניידות.