מאת: עו"ד אבי לוטן
במאמר זה אציג בפניכם מקרה בו נפגע הילוד בשיתוק מוחין הנגרם בעת הלידה ועקבות רשלנות רפואית, לטענת התובע- הוא הניזוק בתיק זה.
בשנת 94 נולד התובע בביה''ח "ברזילי" באשקלון, שהינו בבעלותה של מדינת ישראל. עם לידתו נתגלו אצל התובע תסמינים של שיתוק מוחין ונקבעה לו נכות צמיתה של 100 אחוז. נתון זה לא היה במחלוקת בין בעלי הדין.
ההריון נשוא הדיון היה השלישי של האם, כששני ההריונות הקודמים נסתיימו תקינים. בשבוע ה- 40 להריונה זיהתה התובעת דימום מהנרתיק, לכן החלה לנסוע לכיוון ביה''ח ובמהלך הנסיעה החלה לחוש גם כאבי בטן הולכים וגוברים.
בהגיעה למיון חוברה לניטור, שהופסק לאחר כ-17 דקות ונשלחה לעשות צילום רנטגן. הרופאים חששו כי העובר במצג "סנטר לכיוון אחור", בו לא ניתן ליילד באופן טבעי ויש להפנות לניתוח קיסרי במיידי. לאחר החזרת הניטור זיהה הצוות הרפואי מצוקה עוברית, והוחלט להעביר את התובעת ניתוח קיסרי. חדר הניתוח היה מוכן עוד קודם לכן ל ניתוח של יולדת אחרת אך בשל הדחיפות היא עוכבה והתובעת הוכנסה במקומה.
כשהרופא חתך בבשר האם, ונפתח הרחם, המנתחים הבחינו בהיפרדות שיליה ברחמה, וכן כי חבל הטבור כרוך סביב צווארו של העובר פעמים מספר. לעדות הרופאים- חבל הטבור היה מהודק על גופו של העובר. העובר אמנם חולץ, אולם, התובע נותר משותק מוחית, ובעל מוגבלות מוטורית, סובל מאפילפסיה- הוא מקובע לכסא גלגלים ונזקק לסיעוד קבוע.
ביהמ''ש הסיק כי כאשר התלוננה התובעת על דימום נרתיקי וכן כי בניטור הובחן בהאטה של קצב הלב, אסור היה להפסיקו בשביל צילום הרנטגן, ובית החולים הוא האחראי לנזק, שכן תהליך זה גרם לבזבוז זמן יקר והדרדרות במצבה של התובעת . בהתחשב בעובדה שצילומי הרנטגן מתבצעים בחלק נפרד מחדר היולדות בתוך ביה''ח, אין לבזבז זמן על צילומי רנטגן, אלא במקרים בהם אין סכנה לעובר וליולדת. בנוסף, אין אף איש צוות רפואי מחדר הלידה מתלווה אל היולדת ולצילום הרנטגן (אחות או כח מקצועי אחר למשל), ולכן לא ניתן לאתר שינויים המצבה של היולדת. כלומר, נוצר מצבו בו היולדת מחכה לצילום עד שתקרא לשוב לחד הלידה ובתווך עשוי להדרדר מצבה. (אף במצבים בהם תחוש כאבים, ייתכן כי תישאר בחדר הצילום מכיוון וזוהי ההנחיה שקיבלה ע''י גורמים רפואיים בביה''ח). במקרה דנן, היולדת שבה מחדר הצילום רק לאחר כ-45 דקות. (!!!)
עדויות המומחים הוסיפו כי דימום נרתיקי הינה תופעה שגרתית ולא דורשת טיפול מיוחד, אולם, כאשר מדובר בדימום ובתסמינים נוספים כגון כאבים עזים, וקצב לב חריג, יש בדבר כדי לתריע את הרופאים כי המצב איננו תקין.
וודאי כי לו האם לא הייתה מתנתקת מהניטור, היו יכולים הרופאים לזהות את המצוקה העוברית החריפה, והתובעת הייתה מופנית לניתוח קיסרי מוקדם מהשעה שבוצע בפועל- הנזק, אף אם בחלקו, היה נמנע. לכן, משהוכח קשר סיבתי, החליט בית המשפט כי לפניו מעשה של רשלנות רפואית.
ביהמ''ש הדגיש כי יש לנהוג בכובד ראש לגבי תופעות אפשרויות הגורמות למצוקה עוברית, כלומר, ראשית להניח שקיימת מצוקה שכזו ולפסול אותה בהמשך על דרך השלילה. בדרך זו אין אפשרות לעבור לסדר היום על תופעות שעשויות לבשר על מצב רפואי חמור של היולדת. בנוסף, נקבע כי הנזק שנגרם עקב השיתוק המוחי נבע מהיפרדות השיליה דווקא, ולא מחנק מחבל הטבור. בהצהרה זו של ביהמ''ש הוא פסק למעשה כי החמצן לא סופק לתובע המשך זמן אחרון עוד בטרם הניתוח הקיסרי.
אין עוררין על העובדה כי רופאים חבים חובת זהירות למול היולדת, ונקבע כי הפרה חובה זו. קרי, התרשלותו של הצוות הרפואי היא זו שהביאה לנזק . לכן, ביה''ח ברזילי, חייבת אחריות שילוחית למעשי רופאיה (לפי פקודת הנזיקין וכן כמשמעות המונח בחוק השליחות), וחויבה לפצות את הניזוקה בגין רשלנות זו.
