מאת: עו"ד אבי לוטן
בשנת 91' הפסיקה א. לנטול תרופה שנועדה לטפל במחלת הלופוס שממנה היא סובלת, וזאת כהמלצת הרופאים וכדי שתוכל להרות. אכן, בסוף אותה שנה נכנסה להריון ראשון אך זה הסתיים בהפלה עצמאית, שנתרחשה בסוף החודש הראשון. ההריון הצית מחדש את הלופוס (מחלה אוטואימונית- תקופת את הגוף) שכונן בה, והיא אושפזה בביה''ח רמבם למשך 12 יום.
התובעת נכנסה בשנית להריון בו הייתה במעקב צמוד בשל הטיפול התרופתי הקבוע בלופוס, למודת נסיון של האירוע הקודם. בשבוע ה-38 להריונה היא הגיעה לבית החולים כאשר חשה ברע ומדידת לחץ דם הראתה סממנים גבוהים מהממוצע. ראשית, ביה''ח ניסה לילד באופן טבעי, ולאחר שזה כשל פנה לניתוח קיסרי, בסיומו נולדה תינוקת בריאה ושלמה.
ההריון השלישי של התובעת היה תקין, ולווה בטיפול תרופתי של מרפאת הפוריות של ביה''ח רמבם. בשבוע ה-40 להריון הגיעה התובעת לביה''ח, הועברה במיידית לחדר הלידה והוצמד לה ניטור. מנהל חדר הלידה קבע, כתוצאה מהבחנה במוניטור, כי הצירים אינם סדירים, ולכן ניתנה הוראה לזרז את הלידה באמצעות פיטוצין, שלא ניתן בלילה הראשון, אותו בילתה התובעת בביה''ח באשפוז, וזאת כדי להכינה ליום הגורלי למחרת.
הגיע הבוקר והתובעת הופנתה לניתוח קיסרי בהול ולתינוקת נקבע אפגר 1 ("ציון" הניתן למצב הילוד מיד לאחר הלידה, ומרמז על מצבו- 1 הינו ציון נמוך במיוחד המראה על ליקויים רבים). בטופס סיכום המחלה במחלקה לטיפול נמרץ לפגים, בו שהתה התינוקת, צוין כי נעשו בה בדיקות נוירולוגיות מסוימות וכן אולטרה סאונד, שמסקנותיהם הן כי לתינוקת פגיעה קשה במוחה. למרבה הצער, התינוקת נפטרה לאחר 8 ימים.
ביהמ''ש הכריע כי הנסיון לילד באופן "רגיל" למרות שהלידה הקודמת נתבצעה באופן קיסרי, אין בה התרשלות וכי מדובר בהחלטה סבירה שתואמת את הידע הרפואי הנוהג.
עם זאת, בית המשפט התייחס אחרת לשיקול הדעת במתן הפיטוצין.
ביהמ''ש קבע כי התובעת הוכיחה שהצוות הרפואי לא התאמץ לעיין בתיק הרפואי מהלידה הקודמת של התובעת. למול הרופאים עמדו רק נתוני מחשב באנגלית, שאינם ממצים את הכתוב בתיק המלא. זאת ועוד, הניתוח הקודם בוצע גם הוא בביה''ח רמבם כך שהשגת התיק לא היוותה בעיה של ממש. עם זאת, הסיבה לדחיית טענותיהם של הרופאים איננה תקלה במאמץ הטכני בלבד, אלא נובעת מהחובה של כל רופא לאתר מידע נגיש זה ולהתחשב בו בכובד ראש.
בנוסף, בית המשפט אימץ את חוות דעת המומחה מטעם התביעה כי לו הרופאים היו נחשפים לנתונים של הניתוח הקיסרי הקודם אותו עברה התובעת בלידה השניה, היא הייתה מופנית במיידי לניתוח קיסרי (ולא בשיהוי כאמור, וכפי שנעשה) שהיה מונע את הנזק שנגרם. למעשה, ביהמ''ש הכריע כי קיימת רשלנות במעשיהם של הרופאים בכך שלא איתרו את התיק הרפואי.
לא רק זו, הרופאים כשלו במתן הסברים בגין האם יש לבצע לידה וגנילית או לא והאם יש להזריק פיטוצין או לא, ואף לא ציינו את היתרונות והחסרונות\ הסיכונים והסיכויים של כל שעל. כידוע, קיימת חובה במתן הסברים אלו לפי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כמו כן, חובת הגילוי וההסכמה מדעת מופיע בהסדרים רגלוטוריים שונים כגון חוק זכויות החולה. כמו כן, נראה כי הרופאים לקו בהסברים מיוחדים המתאימים ללידה במצבה של האם כחולת לופוס.
ביהמ''ש אשרר את גרסת התובעת כי פנתה לרופא וביקשה לבצע ניתוח קיסרי, עם זאת בני הזוג היו מוכנים לתת נסיון ללידה רגילה, אך לא נשאלו הסכמתם לכך. לטענת הצוות הרפואי, ההחלטה שלא לבצע ניתוח קיסרי נבעה מהשקפות מקצועית בדבר הנסיון למצות לידה וגינלית עד כמה שאפשר, אולם ביהמ''ש נתן משקל לעובדה כי לא הביאו בחשבון את רצונותיה של התובעת. לפי החוק והפסיקה, גישה זו היא אסורה, והיה על הרופא לקבל את אישור היולדת למהלך זה.
לאור כל האמור לעיל, לא עמדו הרופאים בסטנדרט המצופה מהם, ככאלה.
התביעה התקבלה- ביהמ''ש הכרע כי היה במעשיהם של הרופאים רשלנות רפואית שהביאה למות התינוקת וכן לקריעת רחמה של היולדת, שתשפיע על סיכוייה להרות בשנית. הסכום הנפסק לתובעת הינו כ- 1,200,000 ש''ח.
